פסק-דין בתיק ת"ק 19231-09-11

בתאריך 24.5.11, בכביש המוביל מדניה לנשר, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת הנהוג על ידה לבין רכב הנתבע 1 הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

כן היתה מעורבת בתאונה מכונית נוספת שבבעלות הנתבעת 4, הנהוגה על ידי הנתבע 3 והמבוטחת על ידי הנתבעת 5.

אין כל חולק וספק כי התובעת אינה אחראית להתרחשות התאונה, כאשר נעצרה בעקבות רכב שבלם בפתאומיות לפניה.

כן אין חולק כי רכב הנתבע 1 פגע ברכבה בחלקו האחורי ואילו הנתבע 3 פגע ברכב הנתבע 1.

לטענת הנתבע 1, אינו אחראי כלל להתרחש הפגיעה ברכב התובעת הואיל והוא הספיק לעצור את רכבו בעצירה מלאה, במרחק מה מרכב התובעת, מבלי שפגע בו, ברם רכב הנתבע 3, שהגיע מאחוריו, לא הספיק לעצור ופגע בחוזקה ברכב הנתבע 1, בחלקו האחורי והדף אותו אל עבר רכב התובעת.

לטענת הנתבע 3, קודם לפגיעתו 3 ברכב הנתבע 1, פגע הנתבע 1 ברכב התובעת ורק אחר כך הוא עצמו פגע ברכב הנתבע 1.

מגירסה זו של הנתבע 3 עולה כי הינו מודה, למעשה, בנהיגה רשלנית וחסרת זהירות ובכך שלא שמר על מרחק מספיק מהרכב שלפניו ופגע בו.

עם זאת, הינו מכחיש כל קשר בין פגיעתו ברכב הנתבע 1 לנזקים ברכב התובעת.

הנני מקבלת כמהימנה עליי את גירסת הנתבע 3 לעניין אופן התרחש התאונה ודוחה את דברי עדותו של הנתבע 1.

לקביעתי, הנתבע 1 פגע ברכב התובעת, בחלקו האחורי וזאת מחמת שלא שמר על מרחק מספיק מהרכב שלפניו ונהג ברכבו בחוסר זהירות והוא שאחראי לנזקים שנגרמו לרכב התובעת, כפי שיפורט.

לקביעתי, אין כל קשר בין הפגיעה שפגע הנתבע 3 לרכבו של הנתבע 1 לעניין גרימת הנזק לרכב התובעת.

קביעותיי דלעיל מתבססות אף על סימני הנזקים ברכבים.

ברכבה של התובעת היו נזקים חמורים וגדולים שגרמו לפגיעות בקורות השילדה האחורית, בכנף האחורית שמאלית, בתא המטען, בדפנות הפנימיות של תא המטען, משני הצדדים, כאשר אלה התכופפו ונלחצו.

סה"כ הוצאות תיקון רכב התובעת הגיעו לסכום של כ-20,000 ש"ח, כאשר הרכב מאבד 14% מערכו.

סימני נזקים שכאלה, מתיישבים עם פגיעה ישירה של רכב הנתבע 1 ברכב התובעת ולא עם פגיעה משנית הנגרמת כתוצאה מדחיפתו קדימה אל עבר רכב התובעת. מה עוד שבמהלך הדחיפה הינו עובר מרחק של כ-1 מ', הוא המרחק המפריד בין הרכבים וכאשר בהידחפות שכזו קדימה חל אובדן של עוצמת הפגיעה ברכב התובעת ואילו רכב הנתבע 1 נמצא בעצירה.

אף סימני הפגיעה ברכב הנתבע 1 שוללים את האפשרות כי נדחף אל עבר רכב התובעת.

מחוו"ד השמאי שבדק את נזקי רכב הנתבע 1, כפי שהוגשה וסומנה תק/1, עולה כי סה"כ הנזקים בחזית רכב הנתבע 1 הינם בסך של 95,840 ש"ח ואילו סה"כ הנזקים בחלק האחורי עומד על הסך של 67,985 ש"ח.

משמע, הנזקים בחזית הרכב גדולים יותר מאלה שבחלקו האחורי.

אם אכן נדחף רכב הנתבע 1 אל עבר רכב התובעת, כאשר נפגע קודם לכן בחלקו האחורי על ידי רכב הנתבע 3, הרי שעיקר הנזקים היה חייב להתקיים בחלק האחורי של רכב הנתבע 1 וכאשר הנזקים בחזיתו יהיו קלים יותר, משניים בלבד, ולא כך הוא בענייננו.